בגדי נשים אופנתיים אלכסיס מאביל וביוגרפיה של מעצבים
אלכסיס מאביל (אלכסיס מביי) גדל במשפחת בורזנים שתפרו בגדים ואביזרים לפי הזמנה. הוא נולד ב -1 בינואר 1978 בליון. ומילדותו נקבעה דרכו המקצועית. המעצב לעתיד בילה שעות בעליית הגג הביתית שלו, שם עבר בשמחה דברים ישנים וחיפש חומרים בעלי ערך לעבודה שלו. לאחר הלימודים, הוא מיהר לכאן, לעליית הגג שלו, או לאטלייה של הוריו.
השיעורים בעליית הגג היו מרגשים ומתגמלים עבורו הרבה יותר משיעורים בבית הספר. כאן שאב השראה מהמעצב העתידי - הוא מיהר תחרה, תכשיטים ופיסות בד, הצטרף אליהם והפך דברים ישנים ליצירותיו המקוריות ...
בהדרגה החל אלקסיס לתפור בגדים לעצמו ולאהוביו, ולאחר מכן לחברים באזור שלו. עד מהרה הוא הפך להיות כל כך פופולרי בליון, עד שאליו פנתה תיאטרון האופרה של ליון, שלשמה החל אלקסיס לתפור תלבושות להופעות.
אחריו הגיע בית הספר הפריזאי היוקרתי (Chambre Syndicale de la Haute Couture), בו למד ברצון רב. במקביל ללימודיו, אלכסיס התאמן ב
אלכסנדר מקווין ובלמיין... לאחר שסיים את לימודיו במוסד חינוכי זה, אלקסיס מביי מקבל את המומחיות של מעצב. הוא נשלח להתמחות בבתי אופנה צרפתיים מפורסמים: אונגארו, נינה ריצ'י, דיור.
בעבודה עם דיור, אלקסיס יוצרת קו תכשיטים ייחודי לג'ון גליאנו ומשיקה את קו בגדי הגברים של דיור האום. אז ציין אדי סלימאן את כישרונו ויעץ לאלכסיס להשתתף בתחרויות עיצוב שונות על מנת להציג את יצירתו לקהל הרחב.
ואז הוא נופל בהדרכתו של המעצב המפורסם ריקרדו טיסי, שעבד אז בבית האופנה ז'יבנשי. אלקסיס אוהב לזכור את תקופת הזוהר של יצירתו. בג'יבנשי לקח רקמה, השתתף באוספי הוט קוטור, ואז הוטל עליו לעבוד עם סריגים.
לאחר חמש שנים במותג הנודע, הוצע לאלכסיס מביי את תפקיד מנהל הקריאייטיב של פאקו ראבאן. שם חש עצמאות ואחריות של ממש. לאחר זמן קצר ניגש אליו הבעלים של אייסברג. הפעם הוצע לו להוביל את קו הנשים של מותג מפורסם.
ההצעה נראתה לו מפתה, והוא לא יכול היה לסרב. "אתה יכול לקרוא לי קל דעת, אבל זה לא כך: בפעם הראשונה בחיי הייתה לי ההזדמנות לא רק להראות לעולם איך אני רואה אופנה, אלא גם לעבוד ישירות עם מפעל גדול". כאן הוא למד את ההיסטוריה של המותג, גילה כמה מעצבים גדולים עבדו בו. הם היו ז'אן שארל דה קסטלבג'אק, מארק ג'ייקובס, ג'יאמבאטיסטה ואלי, האחים דין ודן קייטן. הוא העריץ במיוחד את עבודתו של קסטלבאג'אק.
אלקסיס רצה לשחזר את רוח החופש הזו, הקלאסית של שנות השבעים. שמלות משי, חולצות וחולצות זורמות עם חור זרוע אמריקאי, מכנסיים ומכנסיים צמודים, פסים על הצווארונים. באוספים הראשונים שלו, הוא הזכיר לכולם את דה קסטלבג'אק בעצמו. אבל הוא גם הכין את אוסף הבדים החדשים שלו, שם הגיבורה שלו הייתה נערה שהלכה לחפש הרפתקאות ליפן, למרגלות פוג'יאמה.
המותג Alexis Mabille
בשנת 2005, המעצב פתח מותג משלו, שהפך מיד להצלחה לא רק בצרפת, אלא ברחבי עולם האופנה. עד מהרה הפך המותג ליוקרתי ואליטי מאוד. אלקסיס מביי מייצרת בגדים לגברים ולנשים, הלבשה תחתונה ואביזרים מ הוט קוטור ומוכן ללבוש, בהסתמך על חומרים יקרים, המשלבים מקוריות, אלגנטיות ואיכות.
האוסף העצמאי הראשון נקרא "מבוי סתום 13" ("מבוי סתום 13"), כאן הכל היה בסגנון יוניסקס.
כרטיס הביקור של המעצב יהיה מפלים ועניבת פרפר, אליה יקדיש קולקציה שלמה בשנת 2007.פרט קטן זה בהרכב, בנוסף לאופן הלבישה המסורתי - סביב הצוואר, התרחש בעגילים, על החזה, ... פרפרים נקנים כעת פשוט כמזכרות. “האביזר המיושן הזה נראה לי מאוד מגניב. היה רצון להאדיר אותו מחדש, לשחק עם גודל, צבע ". והוא הצליח. עניבת הפרפר הפכה לאייקונית בקרב פאשניסטיות.
ומפל הבד הזורם שנופל, עוטף את גופה של הילדה, הופך אותה ליצור לא ארצי - טכניקה זו מתאפשרת רק בידיו של אומן מיומן.
אלקסיס מאביה פתח את החנות הראשונה שלו בפריז בשנת 2008. לאחר מכן, פיתח המעצב אוסף בגדים לקטלוג הצרפתי "La Redoute", בשנת 2010 הוציא קולקציית תחתוני גברים "אפס", ובמקביל - אוסף מוגבל של פרפרים ותכשיטים. חנויות המותגים תמיד עמוסות בלקוחות.
בשנת 2008 השתתפה אלקסיס מאבי בשבוע האופנה של פריז הוט קוטור.
אלקסיס מביי עוסקת לא רק בבגדים ואביזרים. לעתים קרובות הוא מוזמן לשתף פעולה ביצירת עיצוב פנים ולא רק בפנים, אלא בפריטים בודדים.
הוא היה אחראי על העיצוב של בר הפופ בפריז ועל סגנון הבקבוק של Cointreau במהדורה מוגבלת. והנה המעצב השתמש שוב בפרפר האהוב עליו. הוא רצה שאפשר להעריץ בקבוק של המשקה המפורסם אפילו בין היופי הייחודי של כוסות קריסטל. עניבות פרפר נלבשו פעם על ידי ברמנים ודנדים והפכו לסמל של החג. "אני אף פעם לא תופס דברים בדרך הרגילה שלהם. אני מעדיף להציג את פרטי הלבוש, אפילו
הרטרו העמוק ביותר, בסגנון מודרני ".
ההשראה של המעצבת היא, כמובן, נשים. לדוגמה,
דיטה פון טיז... מבחינתו היא אידיאל, המעצבת רואה בעבודה על יצירת התלבושות שלה תענוג מוחלט. הוא אוהב בה "... שילוב של זוהר ואולטרה-נשיות, חוצפה, שלמרות האטרקטיביות שלה שומרת על מרחק".