קשת היא פרט כזה שנכנס מעת לעת לאופנה, או ליתר דיוק, קשת לעולם אינה יוצאת לגמרי מהאופנה, אך בתקופות מסוימות היא פופולרית יותר, ובפעמים אחרות היא מפנה את מקומה לאלמנטים דקורטיביים אחרים.
בואו נראה כיצד החרטום עשה זאת בעשורים האחרונים ...
בעונת סתיו-חורף 2024-2025, אחד הפרטים החשובים ביותר הוא החרטום. בתערוכת דיור עיטרה קשת נעליים, וקארל לגרפלד החליט להוסיף קשת לחולצות שאנל.
ומה דיור עצמו כתב על קשתות? "זהו העיטור הברור ביותר של כל שמלה: אפשר להוסיף אותו למחשוף השמלה, לקשט כובע או לקשור אותו במותן. אבל אני ממהר להזהיר אותך: כשמדובר בקשתות, חשוב מאוד להיות מסוגל להגביל את עצמך ".
עם זאת, דיור עצמו לא תמיד פעל לפי הכלל הזה. באותו 1947 הרחוק, יחד עם החצאיות, שאורך 20 מטרים או יותר, התנפנפו קשתות ענק על החזה. קשתות עשויות אורגנזה או סאטן, משי או קרפ דה צ'יין - זה היה "עודף" נפלא שהופיע, כמו יצירת אמנות, מידיו של מעצב אופנה גאון. דיור אמר שיש לו "... רוב השמלות באות מאהבה לפיסת בד שמונחת על השולחן." כן, דיור מאוד אהב בדים יפים.
בשנות ה -60 שוב החלו הקשתות "לדבר" על עצמן. מארק בוהן, שהיה לזמן מה המעצב במקום איב סן לורן, שנשלח לשרת בצבא, החזיר קשתות מפוארות לחולצות משי ושמלות. המעילים היו מעוטרים גם בקשתות. ועכשיו הם נמצאים בכל מקום, אפילו על נעליים ... לא משנה איך יגידו לנו שיותר מדי סלסולים, קיבוצים, קפלים וקשתות ענק הם הזדמנות ליחידים שמסוגלים להציג את כל ה"הגזמות "האלה בכל האלגנטיות והחסד. , אבל כולנו עדיין מאוהבים בקשתות. כשנפתח הבוטיק כריסטיאן דיור בניו יורק בשנת 1990, נמכרו כל השמלות החזיות השחורות המעוטרות בקשתות סאטן ענקיות ביום הפתיחה, למרות שכולם יודעים שפשטות היא המפתח לאלגנטיות.
עם זאת, אין צורך כלל לחזור על דיור בכל דבר, אולי עדיף ללכת לדוגמא של נשים אלגנטיות כמו אודרי הפבורן, קתרין הפבורן, אינגריד ברגמן, ז'קלין קנדי אונאסיס ואחרים, שהשיק והתחכום המדהים שלהם נראים לעין בלתי מזוינת. לדוגמה, ז'קלין תמיד אהבה לקשט את עצמה בקשת. וברגע שהופעתה בצרפת בארמון האליזה נראתה כל כך מלכותית עד שהעיתונות העניקה לז'קלין את התואר: "הוד האלגנטיות שלה". מהתכשיטים שעליהם ניתן היה לראות מחרוזת פנינים וכפפות ארוכות למחצה, או קשת מחוברת לחגורת עור.