במבט ראשון, תכשיטים אינם מעשיים, אך אם בוחנים את מהות העולם הזה, תכשיטים מועילים. באמצעות תכשיטים, נשים יכולות להדגיש את מעמדן, כוחן ולהיות מפתות יותר. תכשיטים יכולים גם להפוך לתשוקה ולאספנות, לפעמים השקעה חכמה, וחלק מהתכשיטים הם בעלי ערך תרבותי והיסטורי.
במוזיאונים יש הרבה תכשיטים עם היסטוריה עצומה מתכשיטי וינטאג 'של המאה ה -20 ועד עתיקות אמיתיות - הזהב של הסקיתים, huns ואוצרות מצרים העתיקה.
ציורי האמנים מאפשרים לנו ללכת רחוק יותר, ולראות במלואם את תמונותיהן של נשים מהעבר הרחוק, כיצד שילבו וענדו תכשיטים. חבל שלא הכל שרד עד ימינו, במיוחד מעט דיוקנאות מימי הביניים. לכן, יהיה עליך להעריץ את הציורים המאוחרים יותר.
כשמסתכלים על דימויים של נשים שהלכו מזמן לעולם אחר, אתה חושב על חייהן וזמן. כיצד חיו נשים יפות ורגילות, עשירות וענויות מתקופות עבר, על מה חלמו, על מי אהבו והיו מאושרות? יחד עם זאת, אתה מתווה הקבלות עם זמננו.
אני תוהה איזה רושם יהיה לצאצאינו אם היו לרשותם רק יצירות אמנות עכשווית, ללא תצלומים ומידע על מדיה דיגיטלית. מה היינו עצמנו יכולים לומר על נשים במחצית הראשונה של המאה ה -20 אם לא היו לנו תצלומים וסרטוני וידיאו רבים, אלא רק תמונות של סלבדור דאלי ופבלו פיקאסו?
מדוע הציורים של סלבדור דאלי ופבלו פיקאסו שונים כל כך מאלו של אדונים קודמים? בנושא זה, אתה יכול לדבר הרבה ולהתפלסף על חזון מיוחד בעולם, האופייני לאמנים אמיתיים, על טכניקות ציור חדשות ומציאות חדשה, אך תוכל למצוא הסבר אחר. ככל שהאמן מתרחק מהאל ומהטבע, כך הוא מעוות את דימויי האנשים, הדברים והטבע ביצירותיו.
לכן עבודת האמנים היא במידה מסוימת מבחן לקמוס, שבזכותו נוכל לבדוק את מצב הרוח שלנו. אם אנו מעריצים יצירות בהן משבחים את היופי המסורתי של נשים וטבע, המדינה היא אחת, אך אם אנו מתענגים על דימויים מעוותים, המדינה שונה בתכלית.
האמן הגיע לרמה הגבוהה ביותר באמנות ויצירתו מעניקה לנו טבילה מלאה בשלמות אסתטית.