בית למרי נוסד בשנת 1880. ואז הכובע הפריזאי נראה בבירור לא גמור בגלל היעדר קישוטי נוצה או פרחים. לכן החליטה מאדאם למארייה היוזמת להתחיל לייצר את התכשיטים הדרושים האלה, שבלעדיהם לא רק הכובע, אלא גם התלבושת של כל אישה לא תהיה שלמה. הסדנה נפתחה בדירתה של מאדאם עצמה. היא הזמינה שניים מקרובי משפחתה וכמה חברים - אומנות, שהתחילו בשמחה לעסוק. כל יצירות המופת בעבודת יד נוצרו באווירה משפחתית חמה וידידותית. ואז החל הבן הבוגר לעזור. התברר שהוא יזמי עוד יותר בעסק - ההזמנות גדלו, נרכשו כלים מיוחדים שאפשרו לו לבצע את העבודה מהר יותר וליצור קישוטים יפים מנוצות ופרחים. לאחר זמן מה הצטרף לעסק זה גם נכדו של מאדאם למייר, אנדרה למארייה. נוצות הגיעו מיבשות שונות של העולם. בהתחלה הם נצבעו בעצמם, אבל אז זה היה אסור, כיוון שהסטודיו נמצא בבניין מגורים, וצביעה בחומרים כימיים אסורה על פי חוק. אין מה לעשות - יש לעקוב אחר החוק.
עכשיו הסטודיו עבר למורשת של "שאנל", אנדרה למארייה שמח שהעסק המשפחתי בידיים טובות, ותמיד תהיה עבודה עבור אומנות, סוג כזה של עיסוק נדיר. בכל קולקציית הוט קוטור יש תמיד תלבושות עם קישוטי נוצה או פרחים. באולפן עדיין יש "שמורת זהב" של נוצות ציפורים שנרכשו קודם לכן, ואפילו אותן ציפורים שכעת אסורות על פי חוק. אבל הפרחים יוצאים מידי בעלי המלאכה כל חצי שעה. למשל, הפרח האהוב על שאנל - קמליה - פרח של תמימות וטוהר, אורך בין חצי שעה לשעה וחצי. הכל תלוי בגודל הפרח ובבד ממנו נוצר הפרח היפה. הפרחים עשויים כותנה, משי, קטיפה, טפטה, עור, סאטן, פרווה, טוויד ואפילו פלסטיק וקרטון. רק בשביל בבית שאנל אומנות מייצרות בין 35,000 ל -40,000 פרחים בשנה. בעלי מלאכה גאים במוצרים שלהם. למשל, בשנים 2005-2006 נעשתה שמלת כלה בהוט קוטור, בה היו 2000 קמליות טול. או טוטו בלט בהזמנה אישית קרל לגרפלד, מאלף נוצות ברבור. אפשר רק לתהות ולהעריץ את המיומנות שבה אפשר לשלב את היופי והצבע המדהים של נוצות עם נצנצים של פאייטים.
האווירה חמימה וידידותית, בה נוצרה הסדנה, ונשמרת כיום בקרב בעלי המלאכה.
איב סן לורן העריך מאוד את עבודת הסדנה הזו, ואוסף הפרידה האחרון שלו היה עם קישוטי נוצות ציפורים.